כמעט שריפה בגלל מטען
זה קרה באוטובוס, אבל הסכנה קיימת גם בבית. כך תשמרו על המכשיר שלכם
בוקר טוב לקוחות יקרים,
לפני שנתחיל, אי אפשר להתעלם ממה שקורה בחוץ. במייל שעבר [קישור כאן] הסברתי לכם בדיוק מה המשמעות של סגירת הרשתות. היו שחשבו ש"יהיה בסדר", אבל בימים האחרונים אנחנו רואים את הגל הזה מתנפץ.
אנשים מגיעים לחנות בבהלה כי המכשיר הפסיק להוציא שיחות, ויש לחץ על מלאי המכשירים האיכותיים.
אבל מה שבאמת הדליק אצלי נורה אדומה, הוא שבתוך כל הריצה הזו אחרי "קליטה", שמתי לב שאנחנו קצת שוכחים להיזהר על המכשיר עצמו בשימוש היומיומי.
מקרה חריג שנחת אצלי על שולחן המעבדה לפני כמה שבועות, המחיש לי עד כמה המצב חמור.
הבנתי שהגיע הזמן לעשות סדר בבלגן הזה אחת ולתמיד.
הפעם החלטתי לגעת בנושא שרובנו נוטים לדפדף אותו הלאה, פעולה יומיומית ושקופה שאנחנו עושים כמעט "על אוטומט".
מדובר ברגע הזה שבו אנחנו מחברים את המכשיר למטען, שומעים את הצליל המרגיע, וממשיכים הלאה בביטחון שהסוללה מתמלאת לה בנחת.
אבל מתברר שזה לא תמיד כל כך פשוט. בואו נבין מה קורה שם, למה זה לפעמים מסתבך, ובעיקר איך לא להיות הבא בתור.
הדרמה באוטובוס
נכנס אליי לקוח. הוא היה נראה קצת מבולבל, קצת מבויש. ביד הוא החזיק את המכשיר שלו, ומשהו שם נראה לא בסדר.
הסתכלתי על המכשיר. הפלסטיקה סביב שקע הטעינה הייתה נמסה ומעוותת לחלוטין. הכבל היה פשוט מולחם למכשיר, אי אפשר היה לנתק אותו.
שאלתי אותו בעדינות מה קרה.
הוא סיפר על נסיעה שגרתית באוטובוס בין-עירוני. ישב במושב, וראה שיש שקע חשמל שמציע טעינה לנוסעים. חשב לעצמו למה לא לנצל את הזמן ולהעלות עוד כמה אחוזים לסוללה.
המחשבה הייתה הגיונית לגמרי. אם כבר יושבים ויש זמן, למה לא להגיע ליעד עם סוללה מלאה?
אבל אז, כשהאוטובוס כבר היה מחוץ לעיר, ריח חריף של פלסטיק שרוף התחיל להתפשט. לפני שהוא הספיק להבין שזה מגיע ממנו, המכשיר התחיל להעלות עשן.
הוא מספר לי את זה ואני רואה את הבושה בעיניים. כל האוטובוס נכנס לפאניקה. מישהו צעק, הנהג בלם בצד הדרך וכיבה את המנוע. בנס לא פרצה שריפה.
אחרי שהמצב נרגע, הוא הבין את גודל הצרה האמיתית. וזה לא היה המכשיר עצמו, אלא מה שנמצא בתוכו.
הוא עמד מולי בחנות, מחזיק את גוש הפלסטיק המותך הזה, ושאל בקול שקט: "מילא הבושות, אבל מה אני עושה עכשיו? אין לי אנשי קשר."
הלב שלי יצא אליו. ידעתי עוד לפני שפתחתי את המכשיר שהסיכויים לא לטובתו. הנזק היה עמוק מדי, ונאלצתי לבשר לו שאת המידע הזה כבר אי אפשר לשחזר.
מה בעצם קורה בזמן הטעינה
חשוב להבין שמערכת הטעינה של מכשיר היא לא סתם צינור שמעביר חשמל מהקיר לסוללה. זה הרבה יותר מתוחכם מזה.
מטען איכותי עם תקן עובד כמו וסת מתוחכם. הוא יודע "לדבר" עם המכשיר ולהזרים לו בדיוק את כמות האנרגיה שהוא צריך, בקצב הנכון. מתחיל חזק כשהסוללה ריקה, ואט אט מוריד הילוך ככל שהיא מתמלאת.
וכאן מגיע החלק שרוב האנשים לא יודעים.
החשמל בבית מגיע מחברת החשמל. הוא יציב, צפוי, עובר דרך המטען ומגיע למכשיר בזרימה קבועה ונעימה.
באוטובוס, הסיפור אחר לגמרי. שם מקור החשמל הוא האלטרנטור שמחובר למנוע. כל פעם שהנהג לוחץ על הגז, המתח עולה. כל פעם שהוא מרפה, המתח יורד. הזרם קופץ ויורד כל הזמן, בלי הפסקה.
אפשר להבין את זה עם דימוי פשוט.
תחשבו על מקלחת. בבית, אתם פותחים את הברז והמים זורמים בטמפרטורה קבועה ונעימה. עכשיו תדמיינו שבאמצע המקלחת מישהו פותח ברז במטבח. פתאום המים הופכים רותחים. אחרי שנייה הוא סוגר, והמים קופאים. ושוב רותחים. ושוב קרים.
ככה בדיוק מרגיש הרכיב העדין בתוך הטלפון שאחראי על ניהול הטעינה. פשוט לא תמיד עומד בעומס הזה.
במקרה של הלקוח, קפיצת מתח כזו המיסה את הפלסטיק ושרפה את המעגלים.
נכון, עשן באוטובוס זה לא סיפור שגרתי.
אבל הנה סוד קטן מהמעבדה. אחרי שנים של פתיחת מכשירים, אני יכול להגיד לכם בדיוק מה גורם לבעיות האלה.
האוטובוס זו רק הדוגמה הכי רועשת. אותו דבר בדיוק קורה גם מכבל סדוק, ממטען סיני בלי תקן, משקע רופף בקיר. רק בלי העשן ובלי הדרמות.
הרבה פעמים מגיעים אליי לקוחות עם מכשיר שפתאום נכבה, או סוללה שנגמרת מהר. הם בטוחים שצריך רק להחליף סוללה. אבל כשאני פותח את המכשיר ומסתכל במיקרוסקופ, אני רואה שהרכיב שאחראי על הטעינה מפויח ושרוף מבפנים.
זה נזק מצטבר. כמו שחיקה איטית שנוצרת בכל פעם שמשתמשים במטען שלא יודע לווסת את הזרם כמו שצריך.
פעם אחת זה עובר. פעמיים זה עובר. אבל חודשים של טעינה לא יציבה? זה כבר נזק שמצטבר בשקט.
דברים שרוב האנשים לא שמים לב אליהם
שקעי טעינה מובנים בקיר.
היום הרבה בתים חדשים מגיעים עם שקעי USB מובנים בקיר, מוכנים לשימוש. נראה נוח, אבל יש פה בעיה: רוב השקעים האלה בנויים לטעינה מהירה. וטעינה מהירה לא מתאימה למכשירים כשרים.
טעינה לילה שלם.
המכשיר מגיע למאה אחוז אחרי שעתיים-שלוש, ואז הוא יושב עוד כמה שעות מחובר לחשמל. זה עומס מיותר על הסוללה. אם אפשר לנתק את המטען כשהמכשיר הגיע לשמונים-תשעים אחוז, עדיף. הסוללה תחזיק יותר זמן.
טעינה תוך כדי שיחה.
כשאתם באמצע שיחה ארוכה והמכשיר מחובר למטען, יש לכם שני דברים שקורים במקביל. המכשיר עובד קשה (שיחה צורכת אנרגיה ומייצרת חום), ובמקביל נכנסת טעינה שגם היא מחממת. זה עומס כפול שהסוללה לא אוהבת.
עדיף לסיים את השיחה, לתת למכשיר דקה להתקרר, ואז לחבר למטען.
סוללה נפוחה (מבחן הסביבון).
לפעמים הסוללה מתנפחת מרוב מאמץ או זקנה. זה לא רק עניין אסתטי, זה מצב מסוכן שעלול להיגמר בהתלקחות.
איך בודקים? מניחים את הסוללה על משטח ישר (שולחן) ומנסים לסובב אותה. אם היא מסתובבת בקלות ובמהירות כמו סביבון - סימן שהיא התנפחה במרכז.
במצב כזה לא לוקחים סיכון - מפסיקים להשתמש ומחליפים מיד.
מה עושים כדי לא להיות הבא בתור?
להשתמש במטען איכותי עם תקן. מטען זול חוסך לכם כסף היום ועולה לכם מכשיר מחר.
להימנע מטעינה במקומות עם חשמל לא יציב. אוטובוסים, רכבות, שקעים ציבוריים. אם אתם חייבים טעינה בדרכים, עדיף להשתמש במטען נייד איכותי משלכם, שהזרם בו יציב.
ועוד לקח חשוב שלמדנו מהסיפור הזה. תעשו לעצמכם טובה, קחו רגע היום לוודא שאנשי הקשר שלכם מגובים. בין אם בענן או בצורה אחרת.
תנסו רגע לחשוב על זה.
כמה אנשי קשר יש לכם במכשיר? חמש מאות? אלף? עכשיו תנסו להתקשר למישהו שאתם לא מחייגים אליו ביום יום, בלי להיכנס לאנשי קשר. קשה, נכון?
כי מכשיר אפשר לקנות חדש תוך שעה.
מי שצריך אתכם? הוא יתקשר, הוא ימצא דרך.
אבל ביום שאתם תצטרכו מישהו דחוף - תגלו שאין לכם את המספר שלו. והוא לא יודע שאתם מחפשים אותו.
בסופו של דבר, המטרה היא אחת: למנוע מכם עוגמת נפש מיותרת.
בלי דרמות. בלי עשן. בלי הרגע המביך הזה של "מה עכשיו". שמרו על עצמכם ועל מכשירכם.
ואם אתם לא בטוחים במאה אחוז שהגיבוי עובד, או שיש לכם ספק לגבי המטען והכבל שאתם משתמשים בהם - תשיבו למייל או שלחו הודעה בוואטסאפ 08-801-9191 ואני אכוון אתכם מה לבדוק אצלכם בצורה פשוטה וללא סיבוכים.
פינת הנוסטלגיה: כשהסוללה שקלה יותר מהמכשיר
רגע לפני שנפרדים, מסע קצר בזמן לימים שהמכשיר הסלולרי לא היה צריך מגן סיליקון, כי הוא בעצמו היה המגן. זוכרים את המוטורולה מנגו או הסטארטק? ובעיקר - זוכרים את "הסוללה המורחבת"?
מי שהיה רציני, קנה את הסוללה הכפולה שיצרה "גבנת" בגב המכשיר. היא הייתה בגודל של שני מכשירים של ימינו, ובמשקל של שלושה.
לשים את המכשיר בכיס כמו היום? תשכחו מזה. היינו צריכים לסחוב אותו בתיק לכל מקום, ממש כאילו סחבנו איתנו עוד ספר כבד או ציוד עבודה.
אבל אלו היו סוללות של "ברזל". הן לא התנפחו, לא נעלבו ממתח לא יציב, ואם המכשיר היה נופל - הייתם דואגים לבלטות ברצפה, לא לטלפון.
היום אנחנו צריכים לשמור על הסוללות שלנו בצמר גפן, אבל לפחות הזכרונות נשארים חזקים.